חבובות חנות צעצועים שלי בע"מ נ' טולדנו

פסק דין

ראשיתו של ההליך שלפניי הינו בבקשה לביצוע 3 המחאות על סך כולל של 284,949 ₪. כל המחאה הינה על סך של 94,983 ₪ ומועדי הפירעון הינם 17.08.04, 02.09.04 ו-17.09.04 (להלן: "ההמחאות"). המחאות נמשכו על ידי הנתבעת לפקודת "ר.ב.ר.א יזום והשקעות בע"מ" (להלן: "ר.ב.ר.א" או "הנפרעת") , על גב השיק מתנוססת חותמת של ר.ב.ר.א בצירוף חתימה וכן חתימת התובעת בצירוף חתימה.

בהחלטת כבוד השופט מ. תמיר, מיום 17 אוקטובר 2006 ניתנה לתובעת רשות להתגונן כנגד הפקדת סך של 50,000 ₪.

לפני התקיימו שלוש ישיבות הוכחות במסגרתן העידו הנתבע ועד מטעמה - מר טל יגרמן, מנהל התובעת מר ניסים דג'לדטי ומר רפי בן עמי מנהל חברת ר.ב.ר.א יזום והשקעות בע"מ. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב לאחר שנתבקשו מספר אורכות להגשתם.

תמצית טענות התובעת

התובעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בין השאר, בשירותי הלוואות בריבית וניכיון צ'קים. לטענת התובעת בינה לבין מר יגרמן התנהלו החל מחודש פברואר 2004 עסקאות הלוואה ונכיון, באופן שמר יגרמן היה נוטל ממנה הלוואות או מבצע עסקאות ניכיון שקים בתמורה לכסף מזומן שקיבל מהתובעת. לטענת התובעת נהג מר יגרמן למסור לה כנגד ההלוואות המחאות של גורמים שלישיים. עוד נטען כי במסגרת עסקאות הניכיון שבוצעו על ידי התובעת עם יגרמן, נהגה התובעת להעביר לחברת ר.ב.ר.א, השקים לניכיון כאשר התובעת הייתה ערבה לפירעונם. (מנהל התובעת מר ניסים דג'לדטי הינו גם אחד מהשותפים בר.ב.ר.א.) (להלן: "דג'לדטי").

התובעת טוענת, באמצעות מנהלה, כי היא אוחזת כשורה בהמחאות נשוא ההליך. לטענת דג'לדטי ההמחאות נמסרו לו על ידי יגרמן, מאחר שההמחאות אחרות שמסר לו יגרמן חוללו בהעדר כיסוי. דג'לדטי טען לנסיבות מסירתן, לרבות קבלתן על ידי יגרמן, כאשר הן חתומות בלבד. לטענת דג'לדטי, יגרמן מילא בנוכחותו את הסכום, בספרות ובמילים וכן את תאריך פרעון ההמחאות. כנגד מסירת ההמחאות, השיב דג'לדטי ליגרמן המחאות קודמות שחוללו. בהמשך נמסרו ההמחאות, על ידי התובעת, באמצעות דג'לדטי לר.ב.ר.א., לכיסוי החוב כאמור, כאשר התובעת ערבה לפרעונן, בחתימה המתנוססת על גב ההמחאה. עוד צירף דג'לדטי לתצהירו, התחשבנות שנעשתה בינו לבין יגרמן ביום 9 נובמבר 2004, לטענתו ממנה מוכח כי יגרמן הודה בחוב ואף רשם זאת בכתב ידו. (נספח ד' לתצהיר דג'לדטי).

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת, בתצהיר עדותה הראשית, אשר הוגש בהתנגדות ושימש אותה גם במסגרת ההליך העיקרי, טענה כי אין לה כל קשר עם הנפרעת וכי לא קבלה ממנה תמורה בגין ההמחאות. עוד נטען כי ההמחאות, ביחד עם שתי המחאות נוספות נמסרו על ידי הנתבעת ליגרמן, לשמש בטוחה לתשלום שכר טרחה שהתחייב יגרמן לשלם לעורך דינו. נטען כי לאחר פרעון החוב של יגרמן, עורך-הדין היה אמור להחזיר ההמחאות לנתבעת (סעיפים 3-5 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת טענה כי חתמה גם כערבה על הסכם שכר הטרחה.

לטענת הנתבעת באוקטובר 2004, נמסר לה מסניף הבנק שלה כי שלוש ההמחאות הוצגו לפרעון וכי אין יתרה המאפשרת פרעונן. הנתבעת הצהירה כי פנתה ליגרמן והאחרון הודיע לה כי אכן פיגר בתשלומים לעורך דינו והבטיח להסדיר הענין וכך עשה. במרץ 2005 הוטל עיקול על חשבונה בגין ההמחאות נשוא הליך זה. לאחר שפנתה ללשכת ההוצל"פ, ביחד עם יגרמן, מסר לה יגרמן כי "ככל הנראה" ההמחאות נגנבו ממנו על ידי אחיו של דג'לדטי.

יגרמן בתצהירו, חזר על גרסת הנתבעת, לפיה קיבל את ההמחאות ממנה כדי שישמשו להבטחת תשלום שכר טרחה לעורך דין רזניק. עוד טען יגרמן כי בהתאם למוסכם בינו לבין עורך דין רזניק, כנגד ביצוע תשלום שכר הטרחה יוחזרו לידיו ההמחאות. לדבריו לאחר הצגת ההמחאות לפרעון בחשבונה של הנתבעת באוקטובר 2004, פנה לעורך דין רזניק להסדיר את תשלום שכר טרחתו. כן טען כי "הבין כי ככל הנראה" ההמחאות נגנבו ממנו על ידי אחיו של דג'לדטי.

בנסיבות העניין פנו הנתבעת ויגרמן להגשת תלונה במשטרה, תלונה בגין גניבה וזיוף, עולה כי התלונה נסגרה והתובעת לא עררה על כך.

דיון והכרעה

התביעה שלפני הינה תביעה שטרית. התובעת אוחזת בשטר, חתימתה מתנוססת על גב ההמחאה. בהתאם לנטען חתומה התובעת על גבי ההמחאות כערבה לפרעונן. לזכות התובעת עומדת חזקת המסירה (סעיף 20(ג) לפקודת השטרות. להלן: "הפקודה") וחזקת התמורה (סעיף 29(א) לפקודה). הנתבעת טוענת כי ההמחאות נמסרו ליגרמן בתנאי שיימסרו לבא-כוחו להבטחת הסכם שכר טרחת עוה"ד, לטענתה משנפרע החוב היה על יגרמן להשיב לה את ההמחאות. עוד נטען על ידי הנתבעת כי ההמחאות הגיעו אל התובעת במרמה לאחר ש"ככל הנראה" נגנבו על ידי מנהלה או אחיו. התובעת טוענת כי הינה אוחזת כשורה בהמחאות ולחילופין כי הינה אוחזת בעד ערך.

על הנתבעת, הטוענת לתנאי במסירה להוכיח טענתה וזאת בהתאם לסעיף 20(ב)(2) לפקודה. לכאורה, הצד הקרוב בשטר הינו ר.ב.ר.א., לענין זה אפנה לע"א 1886/97 יהודה זאב נ' זלמה פנינה, פ"ד נג(1) 132, פועל יוצא מפסה"ד הוא כי דוקא יגרמן הינו הצד הקרוב לנתבעת. בנסיבות אלו, הרי שטענת הנתבעת כי אין לה קשר לנפרעת וכי לא קבלה כל תמורה ממנה אינה רלבנטית. בכפוף להוכחת טענות הגנה כנגד הצד הקרוב וקיומו של תנאי במסירה, אשר לא קויים, יועבר הנטל אל התובעת לביסוס עדיפותה שטרית. (ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נגד ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פ"ד ל"ג (1) 304). עוד תבחן טענת הגניבה, שכן גם בכוחה להפקיע את זכותה השיטרית של התובעת. התובעת טוענת לאחיזה כשורה, טענה זו תבחן גם היא, ככל שיהיה בכך צורך.

האם נמסרו ההמחאות על תנאי

הנתבעת ומר יגרמן טענו כי הנתבעת מסרה את ההמחאות ליגרמן ביחד עם שתי המחאות נוספות (סך הכל 5 המחאות) על מנת שישמשו כביטחון לתשלום שכ"ט לעוה"ד של מר יגרמן.

איני מקבלת טענת וגרסת הנתבעת.

הגרסאות שנמסרו על ידי הנתבעת ויגרמן היו רצופות ורוויות בסתירות. הן לאורך כל עדותה של הנתבעת עצמה, והן בשילוב עם גרסתו של יגרמן. עוד, הנתבעת לא השכילה להוכיח טענותיה ולא טרחה לזמן עדים רלבנטיים לתמיכה בה. בנוסף גם מסמכים, אשר בהתאם לגרסתה, היה בהם כדי לתמוך בגרסה לא הוצגו. זאת, בהעדר כל הסבר או הצדקה. הימנעות זו גם היא פועלת לחובתה. בנוסף, קבלתי גרסת התובעת לנסיבות קבלת ההמחאות, שכן מצאתי בגרסת הנתבעת ויגרמן חיזוקים לגרסה זו, הן לנסיבות מסירת ההמחאות והן לתמורה שניתנה בגינן.

לסתירות בגרסת הנתבעת:-